Photo by Pixabay

שנה לבלוג ׳שיווק לא שיווקי׳ וזה מרגש אותי.

אני חוגגת שנה לבלוג שלי ׳שיווק לא שיווקי׳ וזה ממש ממש מרגש אותי. הבלוג פעיל כבר שנתיים וחצי אבל בדיוק לפני שנה, ב- 1.7, קיבלתי החלטה שבשנה הקרובה כל יום חמישי בתשע בבוקר יעלה פוסט חדש בבלוג ויופץ לרשימת התפוצה שלי. למה? 

כי ככה החלטתי. 

כמו שהחלטתי שאני קמה לרוץ שלוש פעמים בשבוע בשעות שהשתיקה יפה להן. כמו שהחלטתי שלפחות פעם בשבוע אני פוגשת חברה גם אם אני מתה מעייפות. בגילי המופלג אני כבר יודעת שהתמדה היא הכלי הכי חזק שיש לי בארגז הכלים שלי. יותר מניסיון, יותר מידע מקצועי, יותר מרעיון ומכוונות טובות.

אני כבר יודעת שקושי הוא חלק בלתי נפרד מהעניין ואני משתדלת לזכור את זה גם כשקשה לי ואין לי זמן ולא נחה עלי הרוח ואני לא זוכרת באותו רגע למה אני עושה את מה שאני עושה, וזה כמובן קרה לא פעם ולא פעמיים. העניין הוא ש-וואנס מתחילים לפקפק בדרך תוך כדי תנועה ומעלים סימני שאלה, התמונה הגדולה מתערערת וזה הופך להיות לא ברור האם הרצון לעצור ולעשות שינוי נובע מהקושי עצמו או מנחיצות אמיתית לעשות פיבוט שהוא באמת מדויק לנו יותר. החלטתי? ברזל, לא נוגעת לפחות שנה, אחר כך נדבר.

כי אני אדם אגואיסטי. 

וחלק מזה אומר, שאני מזינה את הצורך שלי להרגיש טוב במתן ערך לסביבה שלי, ללקוחות הקיימים שלי, ללקוחות הפוטנציאליים שלי, ואני לא מצפה לתמורה. אסטרטגיית השיווק שאני יוצרת, גם בעסק שלי וגם בעסקים של הלקוחות שלי, מבוססת על תפיסה מחשבתית של נתינת ערך בלי לצפות שהצד השני יעשה משהו בצד שלו, ותאמינו לי, הם עושים, ביג טיים. זו אסטרטגיה שמוכיחה את עצמה כל פעם מחדש.  

צריך לזכור משהו אחד חשוב שעליה תקום ותיפול האסטרטגיה הזו, של מתן ערך. כדי להמשיך ולהביא מהצד שלכם את 51% מהקשר עם הקהל שלכם לאורך זמן חייבת להתקיים משוואה שכוללת אפס ציפיות שלכם שהצד השני יפעל ויגיב באופן ישיר למה שהוא מקבל. אף אחד לא חייב לנו שום דבר, והבחירה לתת ערך בלי לבקש תמורה צריכה להיות על פי היכולת שלנו והרצון להשקיע בזה משאבים כל זמן כשזה משרת אותנו, באיזשהו אופן. כשמגיע השלב שנפתח פנקס החשבונות, כנראה שהאיזון הופר. זה נכון בשיווק, ובחיים בכלל.  

כי אני מאוד אוהבת לכתוב. 

והבלוג מאפשר לי לנכס לעצמי את המקום הזה בתוך העומס של החיים, של היצירה, של הכתיבה החופשית וזה כיף גדול. זה גם מכריח אותי להישאר מעודכנת, לקרוא, ללמוד, לקבל השראה ולחפש זוויות מעניינות להתבוננות על דברים שהם כביכול מובנים מאליהם. 

כי זה מייצר בידול. 

בעולם של מור אוף דה סיים: בנראות, במסרים, בהצעת הערך, אנשים מחפשים את הייחוד, את הדבר האחר שיהיה שונה בנוף והם מתחברים אליו. בלוג (שם קוד, זו יכול להיות כל פלטפורמת תוכן שתבחרו להשקיע בה – קהילה, פודקאסט, וולוג וכו׳), הוא כלי שמאפשר להציג ולתקשר ידע, עומק ומימדים נוספים של עשייה ואופי פרסונאלי. עם עבודה נכונה ומדויקת לקהל היעד שלכם, הוא יודע לייצר זרם פניות מלקוחות שכבר מכירים אתכם, מתחברים לאג׳נדה שאתם מביאים, ואלו בדרך כלל פניות שמניבות מערכות יחסים ארוכות מאוד.  

שתפו את הפוסט:

בשביל זה אנחנו קמים בבוקר. כל בוקר. כאן מתאמים פגישת היכרות קצרה.

זה מה שלקחתי מבינג' של הסדרה המצוינת הטבח

אומרים שאנשים יכולים לצפות שעות בשני דברים: אש, ואנשים עובדים. הסדרה החכמה והרגישה 'הטבח', שהעונה הראשונה שלה  הסתיימה השבוע מדגימה את זה יפה, וממחישה עד כמה הצלחה היא מושג חמקמק וסובייקטיבי, גם כשאתה כביכול כבר על גג העולם. דרך הטבח החרוץ (גורי אלפי) שנמלט מקריירת הייטק היישר למטבח של 'הרברט

קראו עוד »

שאלת השאלות, איך מייצרים עובדים שנהנים לקום בבוקר לעבודה?

אין ספק שאחד האתגרים המשמעותיים היום הוא גיוס ושימור של עובדים איכותיים, מחוברים ל- DNA של החברה ולחזון שלה. השקעה בבידול כמעסיק ומסר שיווקי מדויק ואחיד למועמדים תניב בחירה מודעת וחיובית בחברה על פני המתחרים, כל פעם מחדש. אז איך עושים את זה? ראשית, קצת אסטרטגיה: לפני שיוצאים לדרך, ועל

קראו עוד »