
בסטוריטלינג אין "אני של הבית" ו"אני של המותג". הכל זה אותו הסיפור
'להיות מי שאנחנו באמת', הוא מסר שעובר אצל דורות של ילדים צופי דיסני ודומיו. אז למה אנחנו עדיין בוחרים להציג רק חלק קטן מעצמנו במקום העבודה, או בסיפור המותג שלנו? והאם זה באמת נכון – עבורנו ועבור הלקוחות?























