בקבוצת הריצה שלי יש קרוב ל -100 איש בספקטרום שנע בין מרתוניסיטים ואולטרה מרתוניסיטים, לאנשים שעד אתמול נשנשו דוריטוס סגול מול נטפליקס והבוקר יצאו לרוץ בפעם הראשונה. אני בדרך כלל רצה עם עוד 3-4 חברות טובות, ב-3 אימונים קבועים באמצע השבוע, ובסופי השבוע, את ריצות הנפח הארוכות. לאחת מהחברות, יכולת האצה מטורפת, והיא גומעת 10 ק״מ במהירות, משאירה אחריה אבק. בריצות הארוכות יותר קשה לה, אם כי היא מצליחה להתעלות על הקושי כל פעם מחדש. אצלי זה בדיוק להיפך, לוקח לי הרבה זמן להתחמם. רק בקילומטר ה- 6,7 אני מתחילה להנות ולהיכנס למוד משייט בריצה שמאפשר לי לעבור לקצב מהיר, עליו אני בדרך כלל מצליחה לשמור בריצות הארוכות. בריצות הקצרות לעומת זאת, אני נאבקת, וזה לא הולך ונהיה יותר קל עם הזמן.
זה כנראה עניין של אופי. אני נהנית מהתהליך. מההאצה ההדרגתית, ממציאת נקודת השיוט והשמירה על הסיבולת לאורך זמן, בעוד שחברה שלי מעדיפה את הריגוש והמאמץ הנקודתי שבספירנטים, בתהליכים מוגדרים ומגודרים היטב.
ריצה ברגליים חשופות
אין מי שלא מכיר את הסיפור המפורסם על קרולין דייווידסון שעיצבה את הלוגו של נייקי, שפשוט אי אפשר להצמיד לו תג מחיר. הוא הפנים של, הוא חלק בלתי נפרד מהחברה, הוא סמל בינלאומי לריצה ולכך שספורט שייך לכולם. והיא הרוויחה עליו רק 35 דולר. בסדר, אם נתרגם את זה לערך עכשווי מדובר ב-217 דולר אמריקאי.
זה מה שכולנו מכירים. ובהחלט אפשר להתעצבן גם על זה בקפה של הבוקר, יחד עם שינויים בגזרה הפוליטית.
מה שפחות מוכר זה שנייקי דווקא תגמלה את דייווידסון. היא עבדה בחברה ורכשה ניסיון במשך 4 שנים עד שכמות העבודה הצריכה שיתוף פעולה עם חברת שיווק חיצונית. יותר מזה, בשנת 1983, 12 שנים אחרי שיצרה את אותו לוגו, ו-3 שנים אחרי הנפקה בבורסה, הזמינו את המעצבת לאירוע חברה שבו נתנו לה טבעת יהלום מזהב עליה חרטו את הלוגו, וכבונוס, מעטפה עם 500 מניות שמיתרגמות ליותר ממיליון דולר (נכון ל-2015).
דייוידסון היום חיה הרחק מאור הזרקורים, נהנית מהפנסיה ועוסקת בתחביבים לא ידועים.
גם זה וגם זה
עבודה עם לקוחות, וגם עם ספקים אגב, היא גם ספרינט וגם מרתון. לשניהם יש חשיבות בתהליך ובקשר הבינאישי שנוצר. נייקי יודעת את זה, אנחנו יודעים זה.
כל פרויקט חדש אצלנו מתחיל בפגישות קיק אוף. הלקוח עושה לנו את הפיץ׳ הראשוני, וזה תמיד שלב סופר מרגש ומלחיץ, לא משנה כמה קילומטרז׳ מאחורינו ואם יש או אין פערי ידע. הרצון לתת ערך, לצד הרצון להקשיב, לספוג, ללמוד, הוא תמיד שילוב שמשאיר אותנו בדופק גבוה ומדרבן אותנו ללמוד, להשתפר, להמשיך ולהתפתח.
במקביל, בתפיסת העולם שלנו, כל לקוח של החברה, הולך לרוץ איתנו למרחקים ארוכים ומידת ההשקעה שלנו בו היא בהתאם, גם אם מדובר בשלב ראשון בפרויקט שלא ברור אם יהיה לו המשך, כמו מצגת משקיעים, הרצאה לכנס שיש לו נקודת התחלה וסיום ברורה, או אתר.
קרולין דייווידסון היא חלק בלתי נפרד מסיפור המותג של נייקי. ערכים כמו: חברה הוגנת, חברה שוויונית, חברה אותנטית, מוצרים שמשרתים את כולם ומיוצרים בתהליך הוגן צריכים להיות מגובים במעשים. וחלק מאותם מעשים זה להפגין הערכה ויחס אישי לכל אדם שהיה שותף בתהליך, לפנים משורת הדין. הסלוגן- just do it, מספר בתוכו סיפור של אנושיות – שכל אחד יכול וראוי, והוא חייב להתקיים גם בפועל.
שילוב בין הספרינטים והריצה למרחקים הוא חלק בלתי נפרד מכל תהליך שיווקי שאנחנו מנהלים ללקוחות שלנו. לפעמים מדובר בספרינטים, פרויקטים מוגדרים היטב שמותאמים אישית לצרכים הייחודיים של הלקוח, ולפעמים במרתון שמצריך פלואידיות לטווח ארוך. הרי במהלך הזמן באופן טבעי אנחנו מכירים את המורכבויות, ומבינים מה צריך לתת כדי לתחזק את מערכת היחסים השיווקית של הלקוח עם קהל היעד שלו.
אני באופן אישי אוהבת ריצות ארוכות, כי הן מאפשרות לי להעמיק את הקשר ולפתח אותו לאורך זמן. אבל אם נדרש ממני להתאמץ ולתת ספרינט, גם בכיף. אל תתפסו אותי במילה.
