בסטוריטלינג אין "אני של הבית" ו"אני של המותג". הכל זה אותו הסיפור

עד לפני לא הרבה זמן נהגתי להחביא את האמהות שלי ֿבעבודה.
לא תליתי תמונות, לא שמתי שומר מסך במחשב, לא שיתפתי ליד מכונת הקפה בתמונות שבדיוק שלחו מבית הספר. תמיד העשייה בפרונט. 

הרגשתי שאין לזה מקום בעבודה שלי. שזה בנפרד וזה בנפרד.
אנרגיה של עבודה לחוד ואנרגיה של בית לחוד, ואי אפשר לערבב.

היה לי חשוב שהאמהות לא תמסגר אותי כקודם כל אמא, כבעלת ׳עסק מחמד׳,  
מול הלקוחות הגברים, אבל גם הנשים. רציתי שהמכנה המשותף בינינו יהיה נטו הביזנס.

ולאחרונה הבנתי שזה כאילו ווינרי, כאילו פמיניסיטי, אבל זה בדיוק ההיפך. 
זה לתפוס את האמהות כחולשה כשהיא בכלל מכפיל כוח מטורף.
ובכלל, כאילו שאפשר באמת להפריד את הדבר הזה שקורה לך כשאתה הופך להורה מיתר המרכיבים בחיים.
הרי זה הכל חלק מאותו סיפור. 

כשהחיים זולגים לעסק 

שרה בלייקלי, מייסדת המותג להלבשה תחתונה האמריקאי SPANX, הגיעה לביליון הראשון שלה בעקבות צורך שפגשה בחיים האישיים שלה. תוך כדי התארגנות לאירוע, היא חיפשה תחתונים שיתאימו מתחת למכנסיים לבנים שהרי מכנסי נשים לבנים הם תמיד קצת שקופים, לא משנה איך תסובבו את זה.

כמו כל בחורה יצירתית עם יותר מדי זמן פנוי באמתחתה, היא החליטה לגזור זוג גרביונים שיטשטשו את ה"צלוליטיס" (לדבריה). זה התגלה כרעיון מושלם, חוץ מזה שהגרביונים התגלגלו במעלה הברך שלה במשך כל הערב והעיבו על הנאתה מהאירוע. היא החליטה למצוא פתרון – מוצר שתוכל לשווק להמונים (או להמונות) ויגרום להן להרגיש טוב, והשאר היסטוריה.

אמנם בראיונות עם שרה היא לא מזכירה את בעלה, את הילדים, את הקושי באיזון חיי משפחה וקריירה תובענית, את זה היא שומרת לרשתות החברתיות שמפוצצות באנקדוטות אישיות ותכנים להעצמת נשים. אבל אינספור דוגמאות קטנות שהיא שוזרת בסטוריטלינג שלה על עצמה ועל החברה, וגם אלה שהיא לא אומרת אלא פשוט עושה בפועל, מספרות לנו שהיא אדם אכפתי ורגיש לסביבה.

אם אלה 10,000 דולר שהיא חילקה לכל אחד מ-750 העובדים בחברה שיוכלו לממש עבור חופשה לכל יעד ביום שנמכרה החברה, אם אלה 5 מיליון דולר שתרמה לנשים יזמיות, ה- "the giving pledge" שחתמה עליו, המסרים החיוביים בראיונות עבור השומעים – שינסו ויטעו, וכמובן, המוצר עצמו שמטרתו להיות נעים ונוח עבור נשים באשר הן. 

לא רק צלוליטיס

השבוע עברנו עם לקוח על סיפור הלידרשיפ שלו במצגת עבור כנס מנהיגות לבכירים בתעשייה כדי לעזור לו לדייק את הסיפור. 
זה לא קורה הרבה, אבל כשהוא סיים את הפיץ׳ כולנו דמענו.
ולא בגלל שהוא אשף מילים או מומחה לסטוריטלינג, הוא פשוט סיפר סיפור שהיה כל כך מחובר לדנ"א שלו, ושיתף בהתמודדויות שלו בחיים האישיים שעזרו לו להתמודד בהצלחה באתגרים לא פשוטים בתחום התשתיות. לא טריויאלי. 
אבל כל כך מתבקש. 

בסוף אנחנו מביאים איתנו לכל מקום את מי שאנחנו על כל השכבות, עד האישיות ביותר, גם אם אנחנו לא אומרים את זה סטרייט פורוורד. אז נכון, אני לא אדפיס באנר עם הילדים שלי ואתלה בכניסה למשרד, אבל האמא שאני תבוא לידי ביטוי ביחס שלי לעובדים, בצורת חשיבה מורכבת והוליסטית יותר, בהבנה של קונפליקטים שהלקוחות שלי חווים, ובאמפתיה באופן כללי. ואין שום סיבה להסתיר את זה. בדיוק להיפך.