לאחרונה קיימנו פגישת אונבורדינג עם לקוח חדש, סטודיו לעיצוב ואנימציה בתחום הגיימינג, לו אנחנו מגבשים סיפור מותג שידבר אותם, אחרי שנים שלא רעננו את האג׳נדה השיווקית שלהם, להצגה באתר החברה. הם שועלי קרבות ותיקים, עם קילומטרז׳ רציני בתחום ואינטגריטי מקצועי מטורף.
אחד האתגרים שהם הביאו לשולחן, הוא התמודדות עם לקוחות שלא מגובשים לגמרי על האופי של המשחק אותו הם רוצים לעצב, ומשאירים להם מרחב גדול, גדול מדי, להשלים את התמונה בעצמם על סמך יצירתיותם ונסיונם רב השנים.
מצד אחד זה ערך עצום ומבדל שהם מספקים ללקוחות שלהם, שנהנים משותף קריאייטיבי על מלא, אבל מצד שני, היעדר בריף אסטרטגי דורש מהם כספק להשלים את התמונה ולהיכנס לעומק העומקים של בניית הקונספט המשחקי ואפיון הדמויות, וזו אחריות מאוד גדולה. במבחן התוצאה, היכולת שלהם לראות את התמונה הגדולה, להכתיב את הטון, לתרגם רעיון בוסרי לכדי דמות תלת מימדית חיה ונושמת, היא מעוררת השראה. בעיקר כשהם מצליחים כל פעם מחדש לתפוס את האתגר בשתי ידיים, ולהפוך אותו לקונספט מנצח שגיימרים חוזרים אליו שוב ושוב.
סטוריטלינג בתלת מימד
כמו במפת משחקי הכס שקמה לתחייה בקדימון ומסמנת את הערך החד פעמי של הפרק המתקרב בתלת מימד, בתנועה, עם ההקשרים הנכונים בין נקודת ציון אחת לשניה, כך גם אסטרטגיית סטוריטלינג יוצאת דופן מסמנת מוצר שנרצה להתייחס אליו.
זה בדיוק כמו ההבדל בין לדעת מהו הערך של Upwork – כפלטפורמה מעולה לאיתור פרילנסרים איכותיים, ובין להיות מסוגלים לדמיין את Dwayne "The Rock" Jhonson מחפש פרילנסרים באפ וורק כדי שיבנו לו אתר אינטרנט, דרכו ינהל את קמפיין המירוץ לנשיאות הפיקטיבי שלו ב- 2020.
אפשר היה לתווך את הצורך בפלטפורמה לאיתור עובדים מקצועיים באופן ישיר ובלי הרבה מניירות, חד מימדית, אבל אפ וורק רצו כאן גם להעביר את הערכים המוספים שלהם: הם עדכניים, הם מחוברים לתוכן שהקהל שלהם צורך, לסוגיות אקטואליות, הם יצירתיים והם יודעים to get it done. אז למה לא להפגין את זה בצורה צבעונית כיפיית, תלת מימדית?
זה באלאנס שאנחנו כאנשי קריאייטיב מתמודדים איתו כל הזמן, כדי לשלב בצורה נכונה בין המסרים בתלת מימד: המסרים המורכבים, הקריאיטייבים, אלו שמביאים את העומק שבמותג ואת הניואנסים המעניינים יותר, ובין המסרים החד מימדיים: הישירים, המכירתיים יותר, אלו שיניעו את הקהל לפעולה בצורה מובהקת. זה בדיוק האיזון העדין שמאפשר לקהל היעד לחוות את המותג ב-360, ולהיות מסוגל ממש לדמיין איך השירות/מוצר הולך לשפר לו את החיים.
או במילים של צפריר בשן, כותב שאני מעריכה מאוד:
׳כתיבה נינוחה מדי מוציאה טקסטים נינוחים מדי.
טקסטים שאין בהם חידוש, אין בהם שינוי, אין בהם חוצפה, אין בהם רעננות. תוכן שהוא מספיק טוב, אבל לא הרבה יותר מזה.
תוכן כזה הוא באמת לא מספיק טוב.
בכלכלה קוראים לזה תפוקה שולית פוחתת:
בנקודה מסוימת, כמות העבודה הקבועה שלך תייצר פחות ופחות מוצרים
(או במקרה של התוכן שלכם — אותה כמות כתיבה תייצר תוכן פחות ופחות איכותי).
בקיצור, כמו בתחומים אחרים, גם בכתיבה — לפעמים צריך לשנות תנוחה.׳
