אמנם אנחנו לא מתחום השבבים, וסביר להניח שגם אתם לא אבל לקוחות שלנו שהם דווקא כן מהתחום סחפו אותנו למסע מטורף שכולל טרנזיסטורים, מיקרו מעבדים ומוליכים למחצה, וכמו בכל פרויקט, צללנו עמוק לתוך עולם התוכן. לא יכולנו להתעלם מהסיפור המופלא של גורדון מור (Gordon Moore), שהלך לעולמו לפני כחודש בגיל 94, אליו נחשפנו אליו תוך כדי עבודה. מור הוא שותף מייסד של Intel, יו"ר החברה והמוח שהוביל חזון חדשני בתעשיית השבבים ובעולם המחשוב בעקבותיה קרוב ל-70 שנה.
זה אף פעם לא מובן מאליו שאדם שותף ביצירת אימפריה של 121,000 עובדים, שנאמדת בכ-135 בליון דולר, אבל במיוחד כשמדובר באדם כמו גורדון מור. לדבריו, רצף של הצלחות, שחלקן מקריות או ביד המזל, הביאו אותו לאן שהגיע.
נבקש לחלוק.
המדובר באדם מבריק, בעל תושיה, מוסר עבודה קשיח, וגם – יכולת נדירה לזהות הזדמנויות לגשת אליהם, כמעט תמיד, והכי חשוב, ההשפעה שלו על החיים הפרטיים של כולנו עצומה, גם אם אנחנו לא מודעים אליה.
והוא בכלל רצה להיות מורה.
הסיפור של מור מתחיל ב-3 בינואר 1929, אז נולד בסן פרנסיסקו, 40 שנה לפני שנולד הכינוי 'סיליקון וואלי'. למעשה, הוא ושותפיו הם הם התורמים העיקריים להפיכת סיליקון וואלי למה שהיא היום.
ב-1950 השלים מור לימודי תואר ראשון בכימיה מאוניברסיטת קליפורניה, ברקלי, וב-1954 סיים לימודי דוקטורט בתחום מ-Caltech. מור מספר שהוא שאף לעבוד כמורה, אך כשלא מצא משרה בתחום הצטרף לתעשיית השבבים הצעירה ב-1956, כשהחל לעבוד עם ממציא הטרנזיסטור, וויליאם שוקלי ב-Shockley Semiconductor.
באחד מראיונותיו הוא מספר בזהירות שהמעבדה של שוקלי הייתה מוגבלת ודלת אמצעים. עדיין לא ייצרו את הציוד המתאים לעבודה עם סיליקון ועם טרנזיסטורים, כך שמור בעיקר למד מה לא לעשות, ועל דרך השלילה הוא והקולגות שלו בנו חזון יותר ברור להמשך הדרך.
לפעמים צריך לעשות רעש.
על רקע חוסר הסכמה אסטרטגי, שנה בלבד אחרי תחילת העבודה המשותפת, מור, רוברט נויס ושישה מהנדסים נוספים עזבו את החברה ובמימונו של איש העסקים שרמן פיירצ'יילד הקימו את חברת השבבים Fairchild Semiconductor. החברה היתה בעצם אחד הסטארט-אפים הראשונים שהוקמו בסיוע הון סיכון, והיום הפכה למודל שמאפיין את התעשייה. המודל היה כל כך חריג מהמקובל בתעשייה ובשוק העבודה אז, כי מהנדסים הקפידו להישאר במקום עבודה אחד לכל אורך כל הקרייר המור ושבעת חבריו נודעו לאחר שפרשו משוקלי כ"שמונת הבוגדים". הרומן עם פיירצ'יילד לא נמשך זמן רב. למרות שמור ועמיתיו החזיקו יחדיו בעשירית ממניות החברה, החוזה שעליו חתמו עם פיירצ׳יילד אפשר לו לקנות כל מניות החברה, וזה מה שהוא עשה ב-1959. כל אחד משמונת המהנדסים קיבל באקזיט 300 אלף דולר, סכום חלומי יחסית למקובל בתעשייה באותם ימים שהיה שווה ערך ל-30 שנות שכר.
איך להכתיב את הכללים?
ב-1965, בעודו בפיירצ'יילד, ניסח מור את מה שיכונה לימים חוק מור, שקבע את הקצב להתפתחות תעשיית השבבים כולה. החוק הוא בעצם תחזית הצופה שצפיפות הטרנזיסטורים במעגלים משולבים תוכפל מדי שנה וחצי עד שנתיים. החוק מצד אחד צופה מציאות, ומצד שני מייצר את אותה מציאות היסטורית. כל חברה או יזם שהשתלב בתעשיית שבבי הסיליקון הציב יעדים של מחקר ופיתוח בהתאם לחוק של מור, וכך הוא הפך לנבואה שמגשימה את עצמה. ב-1975 מור עדכן את החוק לשיעור צמיחה שנתי מורכב של 41% בכל שנתיים, ולמרות שהוא לא גיבה את החוק בנתונים אמפיריים, הוא ממשיך להתקיים ולקבל תוקף מאז 1975.
חידושים באלקטרוניקה דיגיטלית כמו הפחתה במחיר המיקרו-מעבדים, הגדלת נפח זיכרון, ועוד ועוד – כולם קשורים בצורה ישירה לחוק של מור. השינויים הללו הם כוח מניע ענק לחידושים טכנולוגיים, שינויים חברתיים עמוקים, פרודוקטיביות ומנוף לצמיחה כלכלית.
משוגעים זה לא מילה
מיד אחרי האקזיט הכפוי מפיירצ'יילד מור ועמיתו רוברט נויס גייסו 2.5 מיליון דולר להקמת Intel, הפעם בתנאים טובים יותר מבחינתם כמייסדים. אליהם הצטרף ללא הזמנה רשמית Andrew Grove שעבד עם מור בפיירצ'יילד כמהנדס כימי ובהמשך יהיה היו"ר השלישי של אינטל, אחרי Robert Noyce ו – מור. שבבים כבר היו בשימוש צרכני נפוץ כמו במערכות ניהול תשלומים לעסקים, בנקאות, חשבונאות, אבל המקימים זיהו מקום לצמיחה. הם החליטו להתמקד באחסון דאטה של מחשב לתוך השבבים כדי שמחשבים יעבדו מהר יותר.
האתגר הגדול ביותר בהקמת אינטל הייתה להביא תוצר כמה שיותר מהר, עם יעד ראשוני אגרסיבי: תוך קצת יותר משנה הוציאו את השבב הראשון, ובתחילת שנות ה-70 כבר הציגו את מעבדי המחשב הראשונים, שהיו הבסיס שעליו קמה תעשיית המחשוב האישי בעשורים שלאחר מכן.
ויתורים כואבים הם חלק מהדרך
אבל, כמו בכל סיפור טוב, נדרש מאינטל פיבוט נוסף. ב- 1985 חברות יפניות פשטו על תחום ה-semiconductors והתחילו לייצר שבבים טובים, ובזול, מה שגרם לחברות רבות לפשוט את הרגל.
מור שכבר כיהן כמנכ"ל ויו"ר החברה הבין שאין באפשרותם להתחרות עם שוק אחסון הזיכרון, פיטר 7000 עובדים, ופנה לאחד מתחומי הפעילות השוליים של החברה – פיתוח מיקרו-מעבדים (microprocessors). מיקרו מעבדים הפעילו בזמנו מעליות, רמזורים, דלתות אוטומטיות ומכונות הדפסה תעשייתיות. ה"מוח" המיחשובי של כל מכשיר אלקטרוני. אינטל פיתחו את השבבים כך שיוכלו לעבד חישובים, מיצגי מולטימדיה וכך איפשרו למחשבים להיות זולים יותר ו-ורסטיליים יותר.
בשנות ה-80 וה-90, תחת הנהגתו של אנדרו גרוב היו"ר בליווי מור אינטל השתלבה בתעשיית המחשוב האישי כאשר המעבדים שלה נמצאים בכל מחשב PC מתואם IBM ושמתבסס על מערכת ההפעלה ווינדוס.
על עבודתו בתחום השבבים קיבל מור את המדליה הלאומית לטכנולוגיה וחדשנות מנשיא ארה"ב ג'ורג' ה. וו. בוש, ומדליית החופש הנשיאותית – העיטור האזרחי הגבוה במדינה מבנו של בוש, הנשיא ג'ורג' וו. בוש. בשנת 2000 ייסדו הוא ורעייתו, בטי מור, את קרן גורדון ובטי מור שפועלת בעיקר בתחום השימור הסביבתי ומשקיעה בפרויקטים משמעותיים באמזונס ובמפרץ סן פרנסיסקו. הקרן תרמה יותר מ-5 מיליארד דולר עד כה.
אולי אתם עתידים לשנות את העולם, ואולי אתם כבר עושים את זה. אבל חשוב לזכור, לפעמים השינויים הכי קטנים, הם גם המשמעותיים ביותר. כמו הטרנזיסטורים בתוך שבב המחשב שלכם. למשל.
