יש דברים שאי אפשר להתכונן אליהם מראש, לא משנה כמה ננסה. חיי הנישואין למשל. אם נסתכל אחורה, הרי לא היה לנו מושג בזמן אפס מה זה אומר לחלוק חיים שלמים עם אדם אחד, נכון? גם אם הוא החבר הכי טוב שלנו. אנחנו עוברים חוויות שונות ומשונות לאורך השנים, משתנים משמעותית, פיזית ונפשית. האם אנחנו אותם אנשים שהתחייבו זה לזו מתחת לחופה לפני אי אילו שנים? ואיך שני אנשים שהשתנו כל כך הרבה עדין יכולים להיות אחראים להחלטה שקיבלו לפני שידעו משהו על איך החיים שלהם הולכים להיראות, וכמה שהחיים הולכים לשנות אותם?
טקסים רבותי, טקסים.
לבעלי ולי יש כל מיני ריטואלים קבועים שהתקבעו עם השנים. למשל בכל פעם שאני מתייעצת אתו מה כדאי ללבוש לפגישה חשובה או הרצאה, הוא תופס את מקומו על הספה ומהנהן בהסכמה כמעט על כל אאוטפיט שאציג לו. מדי פעם יקפיד להביע דעה: אהבתי יותר את הג׳ינס הכחול, נעלי העקב עדיפות עם השמלה הפרחונית וכו׳ וכו׳. ברור לשנינו שזה מעניין אותו כמו השיח בקבוצת הווטאספ של ׳א׳2 עדכונים מהמחנכת׳ שתיבדל לחיים ארוכים, אבל טקס זה טקס, ולשנינו יש כאן תפקיד שאנחנו ממלאים.
לא, אנחנו לא אותם אנשים שהיינו ביום החתונה שלנו, זה היה ממש מזמן. זהות היא לא דבר נתון ומוחלט, היא תהליך וצריך לאשר אותה באופן קונסיסטנטי על ידי טקסים, כמו סוג של מבחן אישור מחדש. גם אם נדמה כאילו אנחנו לא פעם נכשלים בו, החלק הכי חשוב הוא פשוט להיות שם. כי למרות שהטקס הזה לא נוצץ כמו טקס החתונה, הוא רק עוד דרך לומר, ׳איי דו׳. וזה עיקרון שחל גם על קשרים ארוכי טווח אחרים. אתם מבינים לאן אני הולכת עם זה, נכון?
לנהל עסק זה משחק של מחויבות והתמדה.
אני מאוד אוהבת את הציטוט של פיטר דרוקר שאמר ׳תרבות ארגונית אוכלת אסטרטגיה לארוחת בוקר. זו אמירה ששמה את התרבות הארגונית, העסקית, גבוה בסקאלה של ה-must have בכל עסק צומח. התרבות העסקית היא נגזרת של סגנון הניהול והתקשורת שלנו, ויכולה לידי ביטוי בהמון צורות. למשל חדשנות: עד כמה החברה שאני מנהלת מעודדת אנשים לחדשנות, יזמות ולקיחת סיכונים. או תכנון: מה רמת התכנון שאני מנחילה בחברה, האם זה תכנון לטווח הקצר או הארוך. מכוונות לתוצאות: עד כמה ההחלטות שמתקבלות מתבססות על תוצאות גם אם זה על חשבון ההון האנושי בחברה בטווח הקצר. למידה: האם אני מעודדת למידה והתפתחות בעסק, עד כמה אני סלחנית לטעויות בזמן הלמידה. ואחרון חביב, אמון ועבודת צוות: באיזה מידה אני מייצרת מרחב אוטונומי לעובדים שלי, לספקים שאני עובדת מולם ובאיזה אופן אני פועלת כדי לשמר לעצמי עדין את השליטה בתהליכים או בתוצרים בלי לפגוע במרחב הזה.
הבשלות של העסק מתפתחת כל הזמן ובאמצעותה הזהות שלו מתוקפת שוב ושוב, הרבה בזכות התרבות העסקית שאנחנו נשאף להנחיל ואותם ׳טקסים׳, אותן פעולות רפטטיביות שיעזרו לנו לבסס את התרבות העסקית שלנו: השאלות אותן נשאל בפגישות, האופן בו נחלק את הזמן וההחלטות שנקבל, הם אלה שיתנו גיבוי ותוקף לזהות שלנו.
