אנחנו בעיצומו של פרויקט מאוד גדול ללקוחות שלנו, שכוללת הכנת מצגת סופשנה עבור 14 סמנכ״לי החברה להצגה בכנס. הבריף נכנס לפני שבועיים, הפרויקט בסוף השבוע הנוכחי. אדושם. כל סמנכ״ל וסמנכ״לית צריך לזקק את הסיפור המעניין שלו, להצגה בפני עובדי החברה, אנשים שחיים את הדברים ומכירים יותר או פחות את האתגרים שכל חטיבה מתמודדת איתה אז האתגר לעניין ולזקק את המהות מתעצם עשרת מונים.
הלחץ גדול, השעות ארוכות, הצוות מגוייס, האנרגיות בשמיים, הפרויקט הזה מצטרף לשורה של פרויקטים ולקוחות בהם אנחנו מטפלים בשוטף, והעומס מביא איתו לא מעט סיטואציות מצחיקות שהס מלפרט כאן. אני בעצימות הכי גבוהה שהייתי בה מזה אני לא יודעת כמה זמן, אבל האמת, זו חוויה.
באלאנס? לא ולא
אז איך בכל זאת אנחנו שומרים על באלאנס עם החיים עצמם? מתייעלים, מתעדפים, ושומרים על הילוך גבוה בכל הגזרות. גם בשיווק העצמי. כמו שאני אומרת לכל הלקוחות שלי: לא מפסיקים לעולם לזרוע, לא משנה כמה עמוס. לזמן יש ערך, להבשלה יש את הזמן שלה, ואם רוצים לנהל זרם לידים יציב שהופך לצמיחה עקבית לאורך זמן, לא עוצרים אלא במקרים הקיצוניים ביותר. ועוד לא נתקלתי במקרה כזה.
גם בספוטיפיי מעריכים אנרגיה גבוהה
לא רק מעריכים, אלא ממש מצאו דרך למדוד אותה, ולקטלג שירים "אנרגטיים" יותר או פחות. זו הדרך שלהם לנבא מהם השירים שיתפסו את תשומת לב המאזינים ויהיה שווה לקדם ולהציע למשתמשים. מחקר חדש מאוניברסיטת נוטרדאם יישם את התובנות של ספוטיפיי על תוכן שיווקי, ובדק מעל 27,000 פרסומות טלוויזיוניות מערוצים מובילים בארה"ב, כולל כל פרסומות הסופרבול מ- 1969 (פרפקציוניזם זה כאן).
מסתבר שאנרגטיות נתפסת אצלנו כצופים בכל מיני דרכים שאף אחת מהן היא לא "אנרגיה גבוהה" בהגדרה. זו יכולה להיות התחושה שהתוכן הוא מהיר, גם אם הוא לא מאוד מהיר. רועש, גם אם הווליום לא חזק במיוחד, מוסיקלי, מלא תנועה, מרגש ו"מרים" (תרגום חופשי ל- uplifting). התוצאה בסופו של דבר היא תוכן עוצמתי, אינטנסיבי במידה מסוימת, וזכיר.
המכנה המשותף לכל הפרסומות שקיבלו מדד "אנרגטי" גבוה הוא שכולם יצרו עוררות גבוהה אצל הצופים, ובשונה מווליום גבוה, מפרסומות מפוצצות באנרגיה היה קשה להם מאוד להתעלם.
אז כן, אנחנו פה בטירוף ובאנרגיות גבוהות במיוחד, וזה מתורגם לעבודה שיווקית סופר יעילה, אבל גם לתוכן שיהיה קשה לשים על mute. כן ירבו 🙂
