השבוע לפני 12 שנה עברתי הפלה.
זו היתה הפלה ראשונה, מפתיעה וכואבת, תרתי משמע, שלא אכפת לי לשתף במלוא הכנות, שהיא גם היתה מה שגרם לי להבין שאני באמת מוכנה ורוצה להקים משפחה ולהביא ילדים לעולם. לקחו עוד כמה שנים עד שהבאנו לעולם את בכורינו, אורי, אבל את היום הזה שבו הודיעו לנו שצריך להפסיק את ההריון אני לא אשכח.
ניהלתי באותה תקופה חברת הפקות לכנסים עסקיים ואירועי ספורט, ובאותו יום הייתי צריכה לנהל אירוע ערב בבית דניאל בירקון. הניתוק הרגשי שהייתי צריכה לאמץ היה קשה מנשוא, והאמת, שאני לא יודעת איך עשיתי את זה. בדיעבד אני לא זוכרת שום דבר מהאירוע הזה, חוץ מזה שחשבתי לעצמי אם הם רק היו יודעים עד כמה אני שבורה מאחורי החיוך שלא ירד וגם, שמסתבר שגם אני יודעת לזייף אם אני ממש חייבת. תכונה מועילה, כנראה.
בחרתי לשתף אתכם דוגמא קיצונית למיינדסט של ׳ההצגה חייבת להימשך׳ אבל לא חסרות דוגמאות פחות דרמטיות ויומיומיות שכולנו מתמודדים איתן, מאתגרות לא פחות: להגיע עם חיוך למשרד אחרי סופשבוע שהיה הכל חוץ ממילוי מצברים ולהצליח לכנס ולרתום את הצוות ואת העשייה, להמשיך למכור סדנה או כל מוצר אחר שאתה מאמין בו אחרי שקיבלת אלף פעם לא ולהמשיך לדייק ולכייל כל פעם מחדש, ועוד ועוד.
Fight, Flight or Freeze
אחת מלקוחותינו, חברה מובילה בתחום האבטחה הימית, נתקלה במשבר שלא ראתה אותו מגיע סביב הקורונה (כמו רובינו, ברור). כל הדרכים שהחברה הכירה לפיתוח עסקי בתעשייה המאוד מאוד גברית by definition בה היא פעלה, כמו תערוכות ברחבי העולם, פגישות שוטפות על איזה וויסקי או סיגר, כבר לא היו רלוונטיות וכללי המשחק השתנו לחלוטין. הלקוחות שלנו, הם מהסוג הסטרייט פורוורדי. מעדיפים להתמקד בעשייה, ופחות לדבר. ניהול של נטוורקינג לפי הספר הוא הרבה מחוץ לאיזור הנוחות שלהם, אבל הם היו חדורי מוטיבציה ורעב לא לתת למשבר להפריע להם בתוכניות הצמיחה, והיו נחושים להצליח גם בטכניקת מכירות זרה לחלוטין. עם הזמן הם למדו איך למנף גם השתתפות בתערוכות אונליין בזום ולהמיר אותן לעסקאות ולהזדמנויות עסקיות, ולהמשיך ולהעמיק את רשת הקשרים שלהם עד שחלף זעם.
הקורונה מאחורינו, אבל משברים נוספים לפנינו, לצערי, והחשיבות במערכת יחסים שוטפת והדוקה עם לקוחות קיימים ופוטנציאליים היא חשובה ומסייעת, במיוחד בזמנים של אי ודאות. אמנם, יש משהו מפתה בלעצור, להוריד את הראש מתחת למים עד יעבור זעם, להגיד: עכשיו זה לא הזמן להשקיע ולפתח פרויקטים חדשים, ללקוחות אין קשב אלינו כרגע בתוך הסערה, אבל כמה שהגישה הזו לא מקדמת. הרי המשבר לא יחלוף על פנינו בלי לשים לב אלינו, וגם כשאין עסקה קונקרטית ברקע, החוכמה היא להישאר כל הזמן בתודעה ולאפשר ללקוחות שלכם לגשת אליכם כשהם בשלים, כשהצורך ברור.
איך נשארים בתודעה? אינסוף דרכים: אם בנוכחות חכמה ברשתות חברתיות, בניוזלטרים שמשקפים את העשייה, קמפיינים ממוקדי צורך / ערך או ממש פייס 2 פייס, באופן שמאפשר לכם להמשיך לבנות את המותג שלכם כל הזמן. ככל שהנוכחות שלכם מבוססת תוכן, מבוססת ידע, נובעת מהרצון להמשיך ולתת ערך לקהל היעד שלכם, אף אחד לא יוכל לכם.
I’ll Face it With a Grin
השיר האלמותי "The Show Must Go On" נכתב על ידי בריאן מיי, הגיטריסט המוביל של להקת קווין, והוקלט בערוב ימיו של פרדי מרקיורי. מיי מספר שהוא לא היה בטוח אם מרקיורי יהיה מסוגל לשיר אותו בגלל המצב הרפואי שהיה בו, אבל מרקיורי ענה 'I'll fucking do it, darling', שתה וודקה והעיף את הביצוע לשמים.
השיר מספר כמובן, על ניהול בזמן משבר. משבר חריף ביותר, יש לומר, ומדבר על איך מרקיורי שכבר גסס בשלב זה מאיידס, לא עלינו, ממשיך ב"הצגה" גם כשידוע שהסוף קרוב והשפעות המחלה מורגשות היטב.
אז איך?
עם חיוך
סטוריטלינג אף פעם לא נפסק. אנחנו ממשיכים לספר סיפור שמשרת אותנו בצורה הטובה ביותר, גם אם ברגע הספציפי הזה יש פער בין איך שאנחנו מרגישים ובין השאיפות שלנו, או ההתנהלות האידיאלית שלנו כחברה.
